<h1>תניא רבתי סימן ג'</h1>
<h2>דף כ:</h2>
קטן ועבד אין רשאין לעבור לפני התיבה לפי שהן אינן חייבין בתפלה. ותנן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. ותניא במסכת סופרים (פרק י"ג) קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס את שמע לומר יוצר אור בעשרה ואינו עובר לפני התיבה. ואינו נושא את כפיו.
<h2>דף לד.</h2>
פוחח הנראין כרעיו או בגדיו פרומים. או מי שראשו מגולה אין פורס את שמע. ויש אומרים בכרעיו ובגדיו פרומים פורס את שמע, אבל בראשו מגולה אינו רשאי להוציא אזכרה מפיו. ובין כך ובין כך מתרגם אבל אינו קורא וכו'. ירושלמי בפרק לולב הגזול, קטן היודע לנענע חייב בלולב, יודע להתעטף חייב בציצית, יודע לדבר אביו מלמדו תורה, יודע לשמור את ידיו אוכלין על ידיו טהרות, אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו ואינו עומד על הדוכן עד שיתמלא זקנו, רבי אומר וכולהון מבן עשרים שנה ולמעלה, שנאמר (עזרא ג) ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה'. בני הכנסת שאין להם מי שרגיל לעבור לפני התיבה אלא אחד ופעמים הוא טרוד במלאכתו ולא יוכל לבוא לבית הכנסת ויש שם נערים בני י"ג וי"ד וט"ו וט"ז וי"ז וי"ח שנה שלא נתמלא זקנם מותר לעשות מהן שליח צבור ויוציא רבים ידי חובתן שלא יפסידו קדיש וברכו וקדושה, שהרי הן חייבין בכל המצות כדתנן בן שלש עשרה למצות. וכל שמחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן. כך מצאתי בשם רב נטרונאי גאון. אמנם כמה שהיה יכול לירד לפני התיבה אדם שנתמלא זקנו היה מצוה מן המובחר. שליח צבור שאין מעשיו מתוקנים ומרננים אחריו בדברים רעים דין הוא להעבירו ולמנות אחר תחתיו, לפי ששליח צבור מרצה בין ישראל לאביהם שבשמים והוא כמו סרסור בין הקב"ה לישראל. לפיכך צריך להיות צדיק וישר ונקי בכל גופו מכל דופי. ואם אינו כן כבר אמרו חכמים עליו (ירמיה יב) היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, זה שליח צבור היורד לפני התיבה שאינו הגון. ולא מבעיא בראש השנה וביום הכפורים ותענית צבור שצריך להרבות בתחנונים ורחמים שצריך להיות שליח צבור נקי כמו שאמרנו, אלא שאפילו בחול נמי צריך להיות השליח כמו ששנינו, ר' יהודה אומר מטפל ואין לו וכו' עד שלא יצא עליו שם רע בילדותו. וכל שכן אם מרננים אחריו עכשיו שמסלקין אותו. וסומא אם מעשיו מתוקנין ראוי לעבור לפני התיבה ואין מסלקין אותו. בפסיקתא רבתי דעשר תעשר כתיב (משלי ג) כבד את ה' מהונך, קרי ביה מחונך, שאם היה קולך ערב והיית יושב בבית הכנסת עמוד וכבד את ה' בקולך. חייא בן אחותו של רבי אלעזר הקפר היה קולו נאה והיה אומר לו עמוד וכבד את ה' מחונך. נבות היה קולו נאה והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסין לשמוע קולו, פעם אחת לא עלה והעידו עליו אותן העדים בני בליעל ואבד מן העולם, מי גרם לו על שלא עלה לירושלים לכבד את הקב"ה במה שחננו, למה שכבר אמרה תורה (שמות לד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות וכו'. ואילו עלה לא איבד נפשו בעבור חמדת כרמו. מצאתי בשם רבינו אפרים שאוסר להתפלל החזן בספר. ומדקדק במה שאמרינן בסוף מסכת ראש השנה כשם שמוציא את הבקי כך מוציא את שאינו בקי, אמרו לו לדבריך למה צבור מתפללין, אמר להם כדי שיסדיר שליח צבור כשהצבור מתפללין. שמע מינה שצריך שליח צבור להסדיר את תפלתו בעוד שהצבור מתפללין, שאם אינו מסדיר הויא לה תפלת הצבור תפלה שאינה צריכה, ושמע מינה שאסור להתפלל בספר, שאם אתה אומר שמותר להתפלל בספר למה לי להתפלל תפלה שאינה צריכה כדי שיסדיר, ולמה לי לאטרוחי ציבורא מאחר שאינה חובתן, ליצלי בספרא ותו לא מידי. ומנהגנו להתפלל החזן בספר אם יתירא שמא יכשל בתפלתו. ומעולם לא ראינו מי שימחה בדבר. ומצוה מן המובחר הוא להתפלל בספר, כי יתפלל תפלתו ויכוין את לבו יותר. ותו קאמר רבי אלעזר (ר"ה לה.) לעולם יסדיר אדם תפלתו ואחר כך יתפלל, ואוקימנה בברכות של ראש השנה ויום הכפורים ושל פרקים, שכל אדם חייב להסדיר תפלתו כדי שלא יטעה ואפילו היחידים כל שכן שליח צבור שאימת הצבור יתרה עליו. ויש אומרים מה שלא הזכירו תפלה בספר לא ליחידים ולא לשליח צבור לפי שבאותו זמן לא ניתנו ברכות ותפלות ליכתב, כדאמרינן כותבי ברכות כשורפי ספר תורה. אבל עתה שנהגו לכותבן וסמכו על (תהלים קיט) עת לעשות לה', מה לי הסדרה בכתב ומה לי הסדרה על פה. ועוד הא מעשים בכל יום ומנהג פשוט בישראל ולא ראינו מי שימחה בו. כך מצאתי בשם החבר ר' בנימין בר' אברהם הרופא ז"ל.
